<h1>סמ"ק מצוריך סימן קנ"ג</h1>
<h2>דף פג:</h2>
לכסות דם עוף בעפר דכתיב (ויקרא י"ז) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. ודווקא כששוחטין אותו אבל אם נחרו או עקרו או נתנבלה בידו פטור [מלכסות], והשוחט לחולה בשבתא) יכסה לאחר שבת, ולא יכסה אדם ברגל שלא יהא מצות בזויות [עליו], שחט ולא כסהו וראהו אחר חייב לכסות אבל בעוד שהוא עסוק במצוה לא יכסהו אחר ואם כסהו אחר חייב ליתן לו י' זהוביםב)אף על פי שאין אנו דנין דיני קנסות מכל מקום אנו למדין כי לא טוב עשה וצריך לפייס חבירו, כסהו הרוח אינו חייב לכסות אך אם נתגלה אחר כך חייב לכסות, שחט ונבלע הדם בקרקע אם רישומו ניכר חייב לכסות, ודם הניתז ושעל הסכין בזמן שיש שם דם אחר שמקיים בו מצות כסוי אינו חייב לכסות אך אם אין שם דם אחר חייב לכסות, כששוחט הרבה עופות ומביאין לפניו עוד אחרים אם כשמביאין לפניו יש עדיין לפניו עופות שלא נשחטו נפטר בברכה אחת של שחיטה אך אם גמר לשחוט כל אשר לפניו והביאו לו אחרים חייב לכסותן לבדן, וכששוחט הרבה לא ידבר מדברים בטלים שאינם מעניין השחיטה בנתיים כי נחלקו גדולים אם צריך לחזור ולברך משום דהוי הסיח הדעתג), ואע"ג דמסתמא כשהוא מדבר חייב לברך ואינו חייב לכסות מכל מקום אסור להכניס ראשו בין המחלוקות ולדבר לכתחילה, ועוד דאמרינן פרק בתרא דיומא (דף ע') שכהן גדול לא היה מביא ב' ספרי תורה מפני שאז צריך לברך ברכה אחרת דאינה צריכה והויא כעין ברכה לבטלה. במה מכסין בעפר בסיד (בגיפפים) [בגפסיס] ובזבל הדק ובחול הדק שאין היוצר צריך לכתשן ובשחיקת סמנים ובנסורת של חרשין ובנעורת של פשתן ובחרסית ובלבנה (ובמגפר) [ובמגופה] שכתשה ובאפר ובעפרות זהב, וצריך ליתן עפר למטה ועפר למעלהד). [לכסות דם חיה בעפר דכתיב (שם) חיה או עוף ודיניה ביארתי לעיל]. א) כגון לחולה שיש בו סכנה דאז מותר לשחוט. עכ"ל ס"ק. ב) [שמעתי משום דכתיב (במדבר ז') כף אחת עשרה זהב כלומר אפילו מצוה קלה עשרה זהב. שמ"ע]. ג) או שמא לא הוי היסח הדעת מידי דהוה אמדבר בתוך הסעודה מיהו אם צריך לברך יש להסתפק אם צריך לכסות אותו דם קודם שישחוט וכן בכל מקום שהוא זקוק לחזור ולברך כגון היכא שהביאו לו עופות אחרים אחר שגמר שחיטת ראשונים, עכ"ל סמ"ק. ד) כפה עליו כלי או כסהו אבנים אינו כסוי שנאמר בעפר לפיכך אין מכסין בזבל הגס ובחול הגס וקמח וסובין ומורסין ובשחיקת כלי מתכות לפי שאין אילו מין עפר, עכ"ל.
